הי דרומה לאילת - שלושה ימים באילת עם אודי חמודי

בשלישי לחודש דצמבר ירדנו לאילת לנפוש לטייל ולהנות ממגוון רחב של מסלולים של טבע ועיר בדרום. שוב עיני נצבעו בצבע חום המדבר ומוחי התרוקן למול השממה החיה עם האוויר היבש והחולות המדבריים. אפילו לרגע אחד לא חשבתי על הזמן החולף על הלחץ העירוני/חברתי/עבודה, או על טירדות היומיום שמציפות אותי כבדרך כלל באופן כזה או אחר כמו כל אחד אחר בשגרה נורמאלית.

את היום הראשון התחלנו באיסוף אנשים מהקריות חיפה ואיזור המרכז תל אביב ראשון לציון והסביבה. בדרך למצפה רמון עצרנו בקברו של הזקן העומד על הראש עם תצפית מרהיבה על שמורת עין עבדת ונחל צין הגדול.

ומשם ירדנו על כביש שש למצפה רמון שהיתה התחנה הראשונה שלנו בטיול. במצפה רמון עצרנו בתצפית על המכתש הגדול בעולם מכתש רמון. הנוף מנקודת התצפית מדהימה ומרהיבה ביופיה. היו עננים לבנים אך הראות היתה בהירה והשמש שקרנית חיממה אותנו חום חורפי משהו.

מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול בעולם. הוא מצוי בישראל ומהווה אחד מחמשת המכתשים שבנגב. נופו של מכתש רמון הוא ייחודי כשעל קצו מצויה העיירה המנומנמת מצפה רמון.

אורכו של המכתש הוא כ 40 ק"מ, רוחבו ההמרבי הוא כ 9 ק"מ ועומקו כ 350 מטר. במזרח - מחולק המכתש על ידי הר ארדון לשתי בקעות - בקעת ארדון ובקעת מחמל. רוב שטחו של המכתש מנוקז על ידי נחל רמון שנקרא בערבית ואדי א רומאן, משום שהרומאים עברו באזור זהבדרך הבשמים.

היווצרות המכתש

הסברה כיום היא שהמכתש נוצר משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר. שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים ופני ההר נשחק והפך למכתש.

ככלל המכתשים בנגב נוצרו באופן לא פשוט שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שיווצר מכתש, קמר אסימטרי שכבות סלע שונות במידת קשיחותן - למעל שכבות סלע קשות כמו גיר או דולומיט ומתחת להן שכבות סלע רכות, חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך ואקלים מידברי - יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה.

במכתש יש עושר רב של צמחיה ובעלי חיים. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית שיגשגה החקלאות מסביב למכתשים אולם מחסור בשטחה מרעה בתוך המכתשים מנע רעיית יתר וכך השתמרה הצמחייה המקורית מאז. לפני 20 שנה לערך שוחררה במכתש קבוצה של פראים (חמורי בר) ומאזהם התרבו והתפשטו למקומות נוספים בנגב.

"המנסרה" 

התחנה השניה שלנו היתה במנסרה - מקום מדהים עם ערימה של אבני שבזלת שנראים כמו נוסרו על ידי הטבע בצורה של בלוגי עץ בצורה של משושים בכל מיני גדלים. והכל יצירה של הטבע.

המנסרה בגאומטריה היא פאון תלת מימד שפאותיו הן שני מצולעים חופפים ומצויים בשני מישורים מקבילים והמקביליות המחברות את זוגות הצלעות בהתאמה. המצולעים המנוגדים הם בסיסי המנצרה והמקביליות הן המעטפת שלה. המנסרה נקראת על שם מספר הצלעות במצולעי הבסיס למשל אם הבסיסים מחומשים המנסרה נקראת מחומשת ואם הבסיסים מתומנים המנסרה תקרה מתומנת. מנסרה ישרה היא זו שבה התנאים השקולים הבאים מתקיימים - פאות המעטפת מאונכות לבסיסים ופעות המעטפת הן מלבנים, הישר המחבר את מרכזי הכובד של הבסיסים מאונך למישורים שבהם הם נמצאים. אם הנפח של המנסרה אשר שטח בסיסה S וגובהה H אפשר לחשב לפי הנוסחה 

כמה טיפוסים של מנסרות:
מנסרה שבסיסה מקבילית נקראת מקבילון מנסרה שפאותיה מעויינים נקראת מעוינון.

מנסרה ישרה שבסיסה מלבני נקראת תיבה ושכל פאותיה ריבועים נקראת קוביה, זהו אחד מחמשת הפאונים המשוכללים.

מנסרות שבסיסן משולש נקראות פריזמות. (כיום פריזמות חשובות במיכשור אופטי).

מנסרות שבסיסן מצולע משוכלל ופאותיהן ריבועים נקראות מנסרות משוכללות מנסרות אלו הן פאונים משוכללים למחצה.

מהמנסרה המשכנו לתחנה הבאה שלנו  - קיר הדולומיט. 

קיר הדולומיטים 

דולומיט הוא סוג של סלע משקע כימי וביוכימי שאינו מסוג סלע התאדות המושקע בסביבה מימית. הדולומיט הוא סלע קרבונטי פחמתי בדומה לאבן גיר אך בשונה ממנה הוא בנוי בעיקר מהמינרל דולומיט CAMG - CO3-2. הוא מהווה מעל ל 50 אחוז מהרכבו. 

מקור השם דולומיט

הסלע קראוי על שמו של החוקר הצרפתי דאודה דה דולומייה (1801-1750), שזיהה את הסלע לראשונה בשנת 1791. באלפים של טירול. על שם חוקר זה קרואיים גם הרי הדולומיטים. שזוהי שרשרת הרים השוכנת בצפון איטליה.

דולומיט מציין אן את הסלע והן את המינרל ויש בכך אפשרות לטעות לכן נוהגים בארצות דוברות אנגלית לקרא לסלע בשם דולוסטון אלא שכינוי זה לא התקבל בספרות הגאולוגית.

ההרכב הכימי של הדולומיט

סלע הדולומיט דומה לאבן גיר אך בשונה מאבן זו המורכבת בעיקר מהמינרל הקרבונטי פחמתי וקלציט, בנוי הדולומיט בעיקר מהמינרל הקרבונטידולומיט.

עם זאת קיימים בסלע יחסי תערובת שונים בין קלציט לדולומיט ולפיכך נקרא הסלע בשם שונה בהתאם לשיעורי המינרלים המצויים בו. כמעט כל היסודות הקיימים נתגלו בסלע הדולומיט גם אם בכמויות קטנות. עם זאת לא ברור מי מהם משתתף במינרל הדולומיט ומי במינרלים האחרים בסלע. ידוע על מעט מהם המשתתפים בגביש.

תכונות פיזיות של הדולומיט

הדולומיט דומה בתכונותיו לאבן גיר אולם קיימים כמה הבדלים בין שני סוגי הסלע. הדולומיט קשה מאבן גיר הגוון של הדולומיט לרוב כהה יותר, אבן הגיר תוססת בחומצת מלח גם כשהחומצה קרה וריכוזה נמוך. המרקם הגבישי של הדולומיט גס יותר מזה של הגיר. סלעי הדולומיט נקבוביים במיוחד. הדולומיט יותר עמיד לבלייה באקלים יבש ובאקלים לח מתפתחות על הדולומיט תצורות של קארסט ושפע של מערות תת קרקעיות.

תפוצת הדולומיט בישראל 

הדולומיט הוא סלע נפוץ בארץ ישראל, בעיקר בשכבות מתקופת הקרטיקון. רוב הסלעים מתקופת הקנומן שרואים בארץ בנגב במדבר יהודה ובהרי הגליל הם דולומיטים. הדולומיט הקדום ביותר בארץ הוא מהקמבריון בתמנע  וה"צעיר" ביותר מתקופת המיוקן נמצא ליד אופקים. 

התנחנה הבאה שאליה הגענו הוא מקדש הנמרים בו עשו פולחנים. 

מקדש הנמרים

מקדש הנמרים הוא אתר ארכיאולוגי, בו התגלה מקדש פתוח ששימש אתר פולחן פרהיסטורי. האתר שוכן ממזרח לכביש הגישה ליישוב שחרות, צפונית-מזרחית לנמל התעופה עובדה שבבקעת עובדה.. המקום הוא אחד מכ-160 מקדשים פתוחים שנתגלו עד כה בנגב ובמזרח סיני,, והוא היה בשימוש במשך כ-4000 שנים, החל מאמצע האלף ה-6 לפנה"ס (תקופת האבן החדשה המאוחרת) ועד המחצית הראשונה של האלף ה 2 לפנה"ס(תקופת הברונזה התיכונה).

האתר התגלה באקראי עקב מעבר טנק בסמוך לו, ונחקר בידי אורה יוגב ועוזי אבנר, מטעם רשות העתיקות, בשנים 1980 ו - 1982, המקדש בנוי מחצר מעוינת מוקפת בחומה כפולה עשויה מאבנים נמוכות, ואורך כל אחת מצלעותיה הוא כ-12 מטרים. בחצר ארבעה מזבחות מתקופות שונות, העשויים מבורות בקרקע אשר דופנו באבנים. שרידי הפחמים שהתגלו במזבח הקדום ביותר תוארכו בעזרת פחמן 14 וגילם מוערך בכ-7500 שנים. בצידה המערבי של החצר המעוינת שוכן מתקן שמפורש על ידי חופרי האתר כ"קודש הקודשים" - תא מוארך מוקף באבנים ובו 17 מצבות העשויות מאבנים ניצבות בלתי מעובדות, אשר ייתכן שייצגו אלים ואבות קדמונים.

ממזרח לחצר התגלה ממצא ייחודי של 16 דמויות בעלי חיים, העשויות מאבנים קטנות שננעצו בקרקע, ואשר נערכו בטור באורך של 15 מטרים. כל הדמויות זוהו כנמרים, ככל הנראה נקבות, על פי זנבן המורם ואבנים כהות המייצגות את חברבורותיהן; למעט דמות אחת שזוהתה כראם. נראה כי הנמרות ייצגו את אלות הפריון והן פונות מזרחה, לעבר מקום זריחת השמש בחורף. הראם הנטרף מתואר ללא ראשו, והוא מייצג את המוות.

בשנת 2011 הוכשר המקום לביקור בידי רשות הטבע והגנים.

בערב הגענו לאילת לבית המלון.

יום למחרת ביום השני בבוקר היה לנו זמן לעשות טיול בטיילת ובקניון של אילת.

אחרי הביקור הקצרצר בעיר אילת עלינו למלון ושם היתה לנו הרצאה על נומרוליגיה של ריקי. הרצאה מעניינת. מיד לאחר מכן נסענו לבקר בעמודי עמרם.

עמודי עמרם

עמודי עמרם הם צורת בלייה של אבן חול אדומה, בדומה לעמודי שלמה שבפארק תמנע. עמודים אלו נוצרים כאשר מים הנמצאים על ראשם מחלחלים בסדקים אנכיים קטנים ומרחיבים אותם אט אט לרווחים שהולכים וגדלים. עם הזמן יתרחבו הסדקים וישאירו רווחים בין חלקי הסלע שנשארים עומדים זקופים כעמודים. אבן החול עשירה במינרלים ולכן מקבלת צבעים שונים, ובעיקר את הגוון האדמדם שמקורו בברזל.

בערבית נקרא המקום ואדי עמראני (הנחל עם המבנים) על שם מבנים שנמצאו בקרבת מקום. כשהחליטו לתת למקום שם עברי שמרו על צליל דומה למקור הערבי וכך קיבל המקום את השם עמודי עמרם.

 בערב ביקרנו בחוף הויליג', הגענו לריקודים ולי כאב הראש ויצא כל המיץ לרקוד. 

חוף הויליג' ממוקם מצפון לחוף אלמוג, הוא חוף פרטי ללא תשלום. שרותי החוף מציעים מסעדת בר, מקומות ישיבה מסודרים, מקלחות ושרותים . החוף מעוצב בסגנון החופים הקריביים והחול טבעי ודוקרני מעט. מדי ערב נפתח החוף לקהל הצעיר, החוף הופך לפאב עם קוקטליים ומשקאות למיניהם.חוף הויליג' נמצא בשטח חוף בין התחנה לזיהום ים לקצאא. שטח החוף הוא דונם אחד. החוף שייך לחברה ממשלתית-חברת חוף המזח. שנים רבות החוף עמד שומם, בשנת 1992 הוכרז כחוף ציבורי. בחוף יש שרותי מזון ושתיה, שמשיות, כיסאות ומיטות שיזוף בחינם. בחוף הסמוך ניתן לשכור ציוד צלילה ושנירקול. החוף משקיע בבניה לטובת הציבור בר ושרותים לנכים. שיפוצים אלו אינם פוגעים בטבע והכל מפוקח ומבוקר. בנוסף, בכל החופים הדרומיים אין שירותי הצלה וזה כולל את חוף הויליג'. ניתן להזמין שרותי הצלה לפעילות מאורגנת. כל יום שישי החוף מציע מסיבות חוף והופעת זמרים ויש אפשרות לשכור את החוף לאירועים פרטיים.

את היום השלישי שלנו עשינו טיול בשמורת עברונה בה היה המקרה המצער של התפוצצות קו הנפט שגרם נזקים שניקרים עד היום שם.

שמורת עברונה

עַבְרוֹנָה נמצאת בדרום הערבה כ-20 קילומטר צפונית לאילת. משמעות השם, ככל הנראה, מקום מעבר. ואכן עברונה נמצאת בסמוך לדרך החאג' החשובה אשר חיברה את צפון אפריקה לחצי האי ערב והמקומות הקדושים לאסלאם שבו. בקרבת מקום נמצא עין עברונה, באר במלחת עברונה ובשמה הערבי עין א-ד'אפיה. לא רחוק ישנם דקלי הדום שזה מקום תפוצתם הצפוני ביותר.

עברונה הייתה תחנת דרכים והספקה, בתקופה המוסלמית הקדומה, במאה השביעית לספירה לשיירות של עולי הרגל המוסלמים שעשו את דרכם מקהיר מכה ובחזרה. במקום הייתה חווה חקלאית גדולה שהשתרעה על שטח בן כאלפיים דונם. החקלאות בחווה התבססה על מערכת הספקת מים ממעיין סמוך. המקום קרוב לגבול עם ירדן ומול שדה התעופה של עקבה. התוכנית להעתקת שדה התעופה של אילת לאזור עין עברונה סוכלה בשל התנגדות התושבים להרס המקום.

מערכת המים בחווה התבססה על באר לא עמוקה שנחפרה במרחק כמאתיים מטר. המערכת מתוארכת לתקופה המוסלמית הקדומה ומהווה עדות, כמעט יחידה במינה לפעילות החקלאית בתקופה זו. החופרים העדיפו לחפור את הבאר הרדודה במרחק מה מהחווה ולא באר עמוקה בשטח החווה עצמה. המערכת כללה ניקבה חפורה, תעלות מים, בריכת אגירה ומגופים לויסות והכוונת הספקת המים. שיטה זו נקראת בארות שרשרת - פוגרות'.

מערכת מסוג זה הצריכה השקעה עצומה של משאבים ולכן מעריכים החוקרים כי השלטון המרכזי הוא שעודד את חפירת מפעל מים זה. שרידי פירים ישנם בישראל גם ביטבתה, עין יהב, בת חגלה ופצאל. באיראן ובאפגניסטאן משתמשים עד היום בפוגרות כשיטת השקיה. באתר החווה נמצאו גם שרידים של מבני מגורים ומבני מלאכה ונמצא גם כבשן סיד.

השם המודרני של האתר ניתן לו על שם עברונה, תחנה במסעי בני ישראל במדבר (במדבר ל"ג ל"ה). בתיאור המסע המקראי מופיעה תחנה זו בין יטבתה ובין עציון-גבר ואחת ההצעות שהועלו לזיהויה היא עין א-דפיה.

ספר במדבר פסוקים ל"ד ל"ה - "וַיִּסְעוּ, מִיָּטְבָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעַבְרֹנָה. לה וַיִּסְעוּ, מֵעַבְרֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעֶצְיֹן גָּבֶר...". שורש השם מלשון עבר

בשנת 1950 הוקמה במקום תצפית חקלאית בשם עברונה מתוך מחשבה להקים שם מקום יישוב שיתבסס על חקלאות. התצפית נעזבה מחוסר תנאים מספיקים לחקלאות באותה עת.

ב-4 בדצמבר 2014, ארעה דליפה בצינור הנפט של חברת קצא"א. כתוצאה מכך נפגע שטח של כאלף דונמים בשמורת עברונה. בשלב ראשון פקחי רשות הטבע והגנים הגיעו לאתר ויצרו מחסומים פיזיים בעזרת דחפורים על מנת לעצור את התפשטות הנפט בשמורה. בשלב שני, נעשה "חישוף" של שכבות הקרקע העליונות והמזוהמות ביותר, והקרקע המזוהמת פונתה לאתר מאולתר שהוקם בסמוך ליישוב באר אורה. לאחר מספר חודשים הקרקע המזוהמת פונתה לטיפול באתרים ייעודיים, כגון תא הטיפול הביולוגי באתר אפעה. השיקום המלא יארך מספר חודשים עד מספר שנים. כיום נעשים מאמצים לבחון טכנולוגיות לטיפול בשאריות הזיהום בשמורה בשיטות on site/in situ . האירוע מוגדר כאחד מאירועי הזיהום החמורים שהתרחשו בישראל. ראש הממשלה באותה עת, בנימין נתניהו, החליט זמן קצר לאחר מכן, ששיקום השמורה ייעשה מכספי המדינה, ועורר בכך כעס רב מצד הטוענים שחברת קצא"א הייתה אמורה לשאת בעלויות אלה.

באפריל 2015 נפתחה השמורה למבקרים לאחר שלא נמצאו מזהמי אוויר החורגים מהתקנים.

אום אל רשרש דגל הדיו

דגל הדיו הוא דגל ישראל מאולתר, עשוי בד לבן ודיו, שהונף ב-10 למרץ 1949, ט באדר התש"ט על ידי חיילי חטיבת הנגב , לאחר כיבוש משטרת אוּם רַשְרַש (היום אילת), במסגרת מבצע עובדה. צילום המעמד הפך לאחד מסמלי מלחמת העצמאות והפך עם השנים לגרסה הישראלית המקבילה להנפת הדגל באיוו ג'ימה.

מבצע עובדה, שהחל ב-5 במרץ 1949, נועד לאפשר את כיבוש הנגב בטרם יחתמו  הסכמי שביתת הנשק עם ירדן. במהלך המבצע, חיילי חטיבת הנגב וחטיבת גולני נעו דרומה לכיוון אום רשרש, בה שהו באותה עת חיילי הלגיון הערבי של ירדן. חטיבת גולני נעה דרך ציר הערבה, ואילו חטיבת הנגב נעה דרך הר הנגב. מפקדת חטיבת הנגב  התמקמה בשדה אברהם.

נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב, שהבחין כי לא נמצא בידי החטיבה דגל ישראל, פקד על חייליו לייצר דגל. פיטר, קצין הקשר, הופקד על ביצוע המשימה. הבד היה סדין לבן שאותו מצאה פועה אראל‏, המזכירה החטיבתית. לפי עדותה, היא ציירה את הדגל כולו ביד בעזרת דיו‏.

באותה עת, כוח חלוץ בראשות מפקד הפלוגה אברהם אדן ("ברן"), לימים אלוף ומפקד אוגדה 162 שלחמה בסיני במלחמת יום הכיפורים, שהה בעמדה קדמית יותר ב"בקעת האצבעות" (כיום מישר סעיפיםי). נחום שריג הגיע 

לבקעת האצבעות ב-10 במרץ בשעות הבוקר, מסר שם את הדגל לאברהם אדן ופקד עליו לצאת עם קבוצת חיילים ברגל על מנת לכבוש את אום רשרש, לאחר שבעקבות מידע מודיעיני התברר שג'ון באגוט גלאב הורה לחיילי הלגיון הערבי לצאת משטח ארץ ישראל המערבית.

נחום שריג עצמו יצא אחריהם עם שני ג'יפים וחיפש דרך עוקפת, עבירה לכלי רכב. הוא הסתכן בתקרית צבאית כאשר עבר את הגבול עם מצריים בניגוד להוראות; שם הוא הכריח את השוטרים המצרים להתקשר למפקדה באל עריש על מנת לקבל אישור מעבר חד-פעמי בשטח סיני. שריג נסע דרך בקעת הירח, פגש את חייליו של אדן ואסף אותו ועוד שניים מחייליו אלכסנדר יולין ("סאשקה ההפוליטרוק") והסייר עמוס קרסניצקי. הם הגיעו רכובים לאום רשרש בשעות אחר הצהריים של אותו יום. הכוח שהגיע לאום רשרש מנה 11 חיילים, רובם קצינים.

לימים, משנשאל אדן על תגובתו, כאלוף בצה"ל, להתנהגות מפקדו דאז, המח"ט שריג, שהסתכן בתקרית דיפלומטית ובתסבוכת צבאית עם המצרים, והגיע לאום רשרש עם כוח צבאי קטן, ללא יכולות חיפוי וחילוץ, כל זאת כדי להקדים את חטיבת גולני, השיב:


פשוט לא עמד לו יצרו. במקרה הנוכחי זה הצליח כמו שקורה הרבה פעמים, ומסביר את האימרה המפורסמת על ההבדל בין צל"ש לטר"ש.

חיילי חטיבת הנגב שהגיעו לאום רשרש עסקו תחילה בטיהור המבנים. כאשר התברר שעמדת המשטרה הבריטית אכן נטושה, החיילים התארגנו במהירות להניף את הדגל. אברהם אדן טיפס על התורן שהיה במקום והניף את דגל הדיו שהיה בידיו. בנוסף לאברהם אדן השתתפו במעמד מפקד חטיבת הנגב נחום שריג, קצין המבצעים (קמב"ץ) עוזינרקיס, קצין המודיעין (קמ"ן) דוד יניב (ביבי), סגן הקמ"ן אברהם ברמן (בז'), קצין ההנדסה החטיבתי משה צרי (פפר), קצין התרבות נתן שחם, הנהג יוחנן אלישוב, הסייר עמוס קרסניצקי אלכסנדר יולין והצלם מיכה פרי  שהיה סגן מפקד הגדוד התשיעי. טקס הנפת הדגל הסתיים בשעה ארבע אחר הצהריים בשירת התקווה.

כוח החלוץ של גדוד 19 מחטיבת גולני הגיע לאום רשרש בשעה 17:00. החיילים, שהיו מצוידים טוב יותר מחיילי חטיבת הנגב, החליפו את דגל הדיו, שהיה תלוי במשך שעתיים בלבד, בדגל ישראל תקני. מפקדי שתי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן שלחו מברק באמצעות מכשיר הקשר:


העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה לי"א באדר מגישות חטיבות הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל.

אילת (אום רשרש) ט' באדר תש"ט

סוף הטיול בנסיעה צפונה.

בנית שדה התעופה החדש של אילת צפונית לעברונה.