יום שישי את יודעת..... 4.3.16

את היום התחלתי בהתעוררות בשעה 4 וחצי. זהו! חשבתי לי נגמר לי הלילה מלישון. שעה של התעוררות איטית וטיפול בעיניים דולקות בקומפרסים חמים של תה בבונג (קמומיל) להרגיע את האדמומיות והגירודים של התקפת קדחת השחת. הרגשה איומה של שריפות וגירודים והרגשת עצמים חיצוניים בלתי פוסקים שמלווה אותי כל חיי.


אחרי טיפול מסור ומזור לעיני נכנסתי לפייסבוק. אבוי!!!! חשכו עיניי!!!! קיבלתי מבול של התקפות מאנשים חסרי עמוד שדרה, מושתלים, ורעים בפייסוש על פוסט שכתבתי לחיוב על יו"ר וועד נווה שאנן בחיפה מר צביקה ברבי. 

שוד ושבר נהרס לי היום עם פתיחה מרגיזה שכזו!!!

היום שלי המשיך בתליית מודעות לפרנסה טובה (לי). והינה חשבתי לעצמי - חשבי חיובי, תפסתי על חם את מי שמורידה לי את המודעות מול פלאפל זהר במרכז המסחרי של השכונה בה אני גרה. 

הרגשתי שהיום שלי פשוט ימשיך להיות שחור מעצבים, בגלל אנשים שעושים לי דווקא, (מן הרגשה כזו שלי אישית, לאו דווקא בכוונה שהם עושים את זה), והורסים לי את הרצון להתפרנס בכבוד.

איך שהיא באה והורידה לי את הפרסום, צרחתי עיליה שתתבייש לה - חצופה זו. אבל רק סובבתי את גבי אליה לא עזר לי בית דין של למעלה. הגברת החליטה שפה יפול דבר ויהי מה המודעות שלי מקומן בפח. ואת הצחוק האחרון היא תצחק.

עצבנית ומתוסכלת עזבתי את המקום, עם ביזבוז אנרגיות על עניין שלילי וזניח שמילא את ליבי עוד משחר התעוררותי היום, היישר בדרכי אל מרכז הכרמל להמשך תליית מודעות.

כשהגעתי ליעדי ניסיתי לעזור מתוך טוב ליבי, לפרסם מודעת דרושים לפלפל הנשיא במרכז הכרמל. בעלת המקום, אישה לא ממש סימפטית, חרת סנטימנטים, שלא יודעת להגיד תודה כשבאים לקראתה אשר רוצים לעזור לה מתוך טוב ליבם, לא האירה לי פניה כשזרקה לי "העבודה לא מתאימה לך", "העבודה לא בשבילי אני לא מחפשת לעבוד אצלך" אמרתי לה, "אני רוצה לעזור לך לפרסם את זה, מה בדיוק את מחפשת?" וישר נבחה עלי בתוקפנות שאינה מעוניינת בעזרתי לפרסם לה מודעת דרושים. ובליבי קיללתי "יחרבת ביתק אישה קטנה".

עזבתי את המקום כשאני מרגישה איך אני מבזבזת שוב את האנרגיות שלי על משהו שלילי. וכשעודני מתרחקת משם הלאה, אני מנסה לאפס את עצמי לחשוב חיובי ולהקל על "מכאובי ליבי", הגעתי לפינת רחוב המים והמעיין. ומול עיני אישה שנהגה ג'יפ בשווי מליוני שקלים נישקה עם  ריכבה רכב קטן של אישה אחרת, אשר החנתה את רכבה על מדרכה מסומנת באדום לבן. עונש משמיים - חוק מרפי נמצא בפרטים הקטנים האלה. (איזה כיף לסמוך על סמוך יהיה טוב - המצאה ישראלית).

בשביל קפה קטן קיבלה פנס בעין גדול! 

בסוף כל היום המעפנה הזה, המשכתי למשמרת שלי בעבודה. לפחות מכל היום ההפוך הזה יצאתי עם לב קרוע ולא עם כיס קרוע. לפחות שישלמו לי על היום הזה שלא אצא נפסדת לגמרי. 




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ראיון עם יהושע בן - איתמר, מנהל בית הספר עירוני ג' בשכונת נווה שאנן, חיפה - לימודי ערכים בבית הספר.